לנוסעים בתחבורה הציבורית

לנוסעים בתחבורה הציבורית

הארץ נתונה לכיווץ והרחבה

מה שנתן בבוקר קו ישיר

מי יודע היכן תשים

גאומטריה של ערב

למשתנעים בתעבורה הדו-רגלית

הכבישים המהירים שרים שירים

לא להם

לא לכם הם שרים

לנוסעים בתחבורה הציבורית

מעזבות סביונים

ומכמונות איטיות

כשכל מה שנותר לך זו השנאה

מגיבי הימין מסרבים להתפרק משנאתם למבקשי המקלט. או לפחות, כך נראה ממבט חטוף בדף הפייסבוק של נתניהו, ומהחלטתו החפוזה להשהות את המתווה שאמור היה להחליף את הגירוש. למתבונן מבחוץ הזעם על החלטתו המקורית של נתניהו ועוצמתו עשויים להיראות משונים. לראשונה הציעה הממשלה לתושבי דרום תל-אביב פיתרון מעשי להשלכות של ריכוז מבקשי המקלט בשכונותיהם: תקציב שיקום, העברה של כמחצית ממבקשי המקלט למדינות מערביות ופיזור של הנותרים ברחבי הארץ. החלופה, כפי שהסביר נתניהו עצמו, היא השארת המצב הקיים. מימוש הפנטזיה של פעילי הגירוש על "הוצאת כל המסתננים" גם ככה לא עמד על הפרק. הגירוש היה אמור להרחיק מישראל רק 14,000 מבקשי מקלט מתוך כמה עשרות אלפים. אז למה הגיבו תומכי נתניהו בהתנגדות עזה כזו?

צילום מסך מדף הפייסבוק של נתניהו, תגובות על פוסט אפולוגטי של נתניהו להצדקת ביטול הגירוש

התשובה שלי היא שהחלטתו של נתניהו היתה לוקחת מהציבור המזרחי העני שהוא (בקווים גסים) הבייס האלקטורלי של הליכוד כמה מהנכסים הודאיים היחידים שנותרו לו: השנאה הקדושה, הגאווה במה שהם תופשים כעמידה איתנה מול העולם ואיבתו ליהודים ולישראל. השנאה יכולה להיות מענגת. היא יכולה לתת לאדם סיפוק רגשי ולהדגיש את קווי המתאר של זהותו. כשאני שונא ללא התנצלות, כשאני מרגיש שיש לי כל זכות וכל הצדקה שבעולם לשנוא, צדקתי הופכת לאבסולוטית. אני קורבן מוחלט. לא חלה עלי שום חובה מוסרית. אני יכול לעשות את כל מה שמניעה אותי השנאה לעשות, ואיש לא יכול לבוא אלי בטענות. השנאה הקדושה היא טובין שממנו אני יכול ליהנות בכל רגע נתון ובאופן מיידי.

התגובה העוינת לביטול הגירוש, אם כן, היא במובן מסוים רציונלית מאוד. אני לא מתכוון לומר שהיא תוצר של שקילת טיעונים לכאן ולכאן, חישוב סיכונים וסיכויים וקבלת החלטה מושכלת וזהירה. אני מתכוון לומר שניתן לנתח אותה ולהצדיק אותה ככזו. נתניהו ביקש מתמכיו מבין תושבי דרום תל-אביב לוותר באופן מיידי על מה שיש להם כבר עכשיו בידיים - השנאה היוקדת לפליטים - לטובת שיפור בלתי-ודאי ברווחתם בעתיד הרחוק. כמה כבר היה מועיל להם שיקום הדרום? האם היו מפסיקים להיות עניים? האם היו ניתנים להם מוביליות חברתית ושוויון הזדמנויות שאין להם עכשיו? האם היו מפסיקים להרגיש שהם מושא ללעג ולהתנשאות של האשכנזים והשמאל הבורגני? לא ולא ולא. מנקודת מבטם, אם כך, ההתנגדות לביטול הגירוש היא התגובה ההגיונית ביותר. כבר עדיף שהפליטים יישארו פה. העיקר שלא תילקח מהם השנאה, וחשוב מכך - הזכות לשנוא, חותמת האישור הממלכתית לשנאה.

כל תנועת שמאל שאני מוכן לתמוך בה היא כזו שמסרבת באופן עקרוני להסית קבוצות זו נגד זו ולהסכים לשנאה של אחת לאחרת. תנועות שמאל כזו עומדות בפני אתגר עצום: הן צריכות להציע למתנגדיהן משהו טוב יותר וודאי יותר מהשנאה שיש להם כעת. רק כך יש להם סיכוי כלשהו לגייס תמיכה מקרב האוכלוסיה המוחלשת היהודית. 

טעויות

"כאשר מורה הזן טֶמְפְּיוֹ עדיין היה נזיר נודד, הוא ביקר אצל מורה הזן סַיאִין. טֶמְפְּיוֹ תמיד נוהג היה לומר: לעולם אל תאמר שאתה מבין את תורתו של בודהא. אם אתה מחפש מישהו שמבין זאת, לא תמצא.

יום אחד ראה סַיאִין את טֶמְפְּיוֹ מרחוק וקרא: טֶמְפְּיוֹ! טֶמְפְּיוֹ הרים ראשו וסַיאִין אמר: טעות! טֶמְפְּיוֹ פסע שתיים שלוש פסיעות ושוב קרא סַיאִין: טעות! כשקרב אליו טֶמְפְּיוֹ אמר סַיאִין: אותן שתי טעויות - האם הן שלך או שלי? טֶמְפְּיוֹ אמר: טֶמְפְּיוֹ הוא הטועה. סַיאִין אמר: טעות! טֶמְפְּיוֹ שתק. סַיאִין אמר: הישאר כאן למשך הקיץ וכך נוכל לשוחח באותן שתי 'טעויות'. אך טֶמְפְּיוֹ עזב בו במקום.

מאוחר יותר, כאשר טֶמְפְּיוֹ שכן קבע במקדש, היה אומר לאנשים: כשהייתי נזיר נודד נשאני גורלי אל מקומו של מורה הזן סַיאִין. פעמיים קרא 'טעות' וביקש ממני להישאר למשך הקיץ כדי לדון בכך. אז עדיין לא הבנתי בדיוק היכן טעיתי, אך מיד לאחר שיצאתי דרומה, הכרתי בטעותי.

מאוחר יותר אמר מורה הזן סצ'וֹ על הסיפור הזה את הדברים הבאים: כשטֶמְפְּיוֹ חשב על הקורות אותו במקומו של סַיאִין חש שטעה. זו טעות."

סיפור זן בתרגום יואל הופמן, מתוך האסופה "לאן נעלמו הקולות".

צילום: ארז וסילבסקי

1. מקד את תשומת לבך בהווה, ללא השוואה או שיפוטיות. כך תגיע למצב של רוגע, שלווה, קבלה וסקרנות. טעות!
2. מקד את תשומת לבך בהווה, וקבל ללא ביקורת את רגשות הרגע הנוכחי: רוגע, שלווה, קבלה, סקרנות, פחד, עצב, שמחה, חרדה, דיכאון, אהבה, שנאה, כעס, צחוק. טעות!
3. מוטב להרגיש את הכאב במלואו, מאשר להיות במצב של כאב ולחוש בו רק בצורה מתווכת ובמעומעם. טעות!
4. כל דבר ניתן לחוות בשני אופנים: בצורה קשובה ובצורה מפוזרת, מתווכת וביקורתית. את ההבדל בין השתיים אי-אפשר להסביר במילים. טעות!

מילים:
הרוכן מעל למראה בחדר שבו גם על התקרה מותקנת מראה, מוטב שלא יתמקד יותר מדי בהשתקפותו, שלא יקבל סחרחורת.

second order is order enough

אני מביט לתוך התהום ורואה את עצמי
מביט לתוך התהום

כדי להציל את האיש בתחתית הבאר
האיש בתחתית הבאר צריך לקום וללכת

M.C Escher, Self-Portrait

קיר אחד אדום

קיר אחד אדום, צילום: ארז וסילבסקי

כשעוד גרתי בירושלים, לפני חודש וחצי בערך, בחור אחד שביקר אותי בביתי אמר לי משהו שהייתי עשוי בזמן אחר להיעלב ממנו עד עמקי נשמתי. "זה נראה כאילו גר פה סטרייט". הסתכלתי מסביב ולא יכולתי אלא להודות שהוא צודק. במקום ארון היה לי ליד המיטה מעמד מדפים מפלסטיק שנראה כאילו מקומו במחסן כלים. החפצים שלי היו מונחים עליו באופן מסודר יחסית, ממויינים לפי קטגוריות ("היגיינה", "אלקטרוניקה", "ציוד משרדי"), אבל ללא שום תשומת לב לאסתטיקה; לכל קטגוריה הוקדשה קופסת נעליים עם מדבקה שעליה כתבתי את שם הקטגוריה בכתב יד. באופן כללי, יש לי רגישות דיי גבוהה לאסתטיקה, אבל כשרק נכנסתי לדירה ההיא הייתי במצב הישרדותי. זה היה חודש אחרי שחזרתי לארץ משנה בגרמניה, ולא היה לי מושג איך לעזאזל אצליח להחזיק את עצמי כלכלית בזמן הלימודים לתואר. החלטתי שריהוט חדש, צבע ושאר קישוטים הם בגדר מותרות שאני לא יכול להרשות לעצמי. חוץ מזה, ידעתי שבטח אשאר שם שנה או שנתיים לכל היותר, והרגשתי שזה מיותר להשקיע בה יותר מדי מעצמי. כשמצאתי עבודה ומצבי הכלכלי השתפר, כבר הייתי רגיל מדי לסידור הקיים של הדירה מכדי לעשות משהו בנידון.

בתחילת השבוע התחיל החוזה לדירה החדשה שלי בפלורנטין. הפעם החלטתי להתעקש על יצירת חלל שלא אתבייש להזמין אליו אנשים מפאת כיעורו. אני עדיין לא יודע מה יהיה בחלל הזה בדיוק, אבל בתור התחלה, כאקט הצהרתי, צבעתי קיר אחד בחדר באדום. פרידה כבר מתאקלמת יפה, ולמרות שהמעבר ההדרגתי כבר עכשיו רצוף בתקלות (גם האינטרנט בדירה וגם הפלאפון שלי שבקו חיים היום), אני אופטימי.

דיוקן עצמי של פרידה קאלו (רפרודוקוציה), צילום: ארז וסילבסקי

שש בבוקר, רכיבת אופניים

צילום: ארז וסילבסקי

המחשבות שלי מקוטעות. המחשבות שלי תמונות, משפטים בהיסח דעת, פסוקיות. המחשבות שלי מתחקות אחר תמונות ופסוקיות. המחשבות שלי מציגות בפניי קולאז' של מקוטעות ומפוזרות. צריך לחזור לרוץ כל בוקר. שיחה עם לירן על החלמה. הבחור ההוא מאינסטגרם. המאמץ הגופני שלוב במאמץ הנפשי. קו מתח גבוה. הייקו:

קו מתח גבוה
קרקוש ופצפוץ
רוק לח: סוכריות קופצות

היי שלום, עיר אהובה

היום הייתי בדירה שלי בירושלים בפעם האחרונה. באתי לקחת את המיטה ואת הכיסא המתגלגל, ועל הדרך גם נזכרתי בקרש הגיהוץ, בכובעים ובחבילת עטים שהשארתי שם. בנסיעה חזרה, בינות ההרים המיוערים, היה מין רגע כזה, כאילו אני עוזב מערכת יחסים שכבר מזמן התרוקנה מכל תשוקה ושמחת חיים, אבל שברגע הסוף, כשכבר לא היה טעם בתחושת המיאוס והטינה, פתאום שוב הרגשתי את מה שהיה בה לאורך כל הדרך, כמה אהבתי אותה, כמה היא היתה נוחה לי, כמה היא מיוחדת. היי שלום, ירושלים. מבטיח לשמור לך תמיד מקום בלבי הסנטימנטלי.

בתמונה: וסילבסקי סבלות והובלות בע"מ