כשכל מה שנותר לך זו השנאה

מגיבי הימין מסרבים להתפרק משנאתם למבקשי המקלט. או לפחות, כך נראה ממבט חטוף בדף הפייסבוק של נתניהו, ומהחלטתו החפוזה להשהות את המתווה שאמור היה להחליף את הגירוש. למתבונן מבחוץ הזעם על החלטתו המקורית של נתניהו ועוצמתו עשויים להיראות משונים. לראשונה הציעה הממשלה לתושבי דרום תל-אביב פיתרון מעשי להשלכות של ריכוז מבקשי המקלט בשכונותיהם: תקציב שיקום, העברה של כמחצית ממבקשי המקלט למדינות מערביות ופיזור של הנותרים ברחבי הארץ. החלופה, כפי שהסביר נתניהו עצמו, היא השארת המצב הקיים. מימוש הפנטזיה של פעילי הגירוש על "הוצאת כל המסתננים" גם ככה לא עמד על הפרק. הגירוש היה אמור להרחיק מישראל רק 14,000 מבקשי מקלט מתוך כמה עשרות אלפים. אז למה הגיבו תומכי נתניהו בהתנגדות עזה כזו?

צילום מסך מדף הפייסבוק של נתניהו, תגובות על פוסט אפולוגטי של נתניהו להצדקת ביטול הגירוש

התשובה שלי היא שהחלטתו של נתניהו היתה לוקחת מהציבור המזרחי העני שהוא (בקווים גסים) הבייס האלקטורלי של הליכוד כמה מהנכסים הודאיים היחידים שנותרו לו: השנאה הקדושה, הגאווה במה שהם תופשים כעמידה איתנה מול העולם ואיבתו ליהודים ולישראל. השנאה יכולה להיות מענגת. היא יכולה לתת לאדם סיפוק רגשי ולהדגיש את קווי המתאר של זהותו. כשאני שונא ללא התנצלות, כשאני מרגיש שיש לי כל זכות וכל הצדקה שבעולם לשנוא, צדקתי הופכת לאבסולוטית. אני קורבן מוחלט. לא חלה עלי שום חובה מוסרית. אני יכול לעשות את כל מה שמניעה אותי השנאה לעשות, ואיש לא יכול לבוא אלי בטענות. השנאה הקדושה היא טובין שממנו אני יכול ליהנות בכל רגע נתון ובאופן מיידי.

התגובה העוינת לביטול הגירוש, אם כן, היא במובן מסוים רציונלית מאוד. אני לא מתכוון לומר שהיא תוצר של שקילת טיעונים לכאן ולכאן, חישוב סיכונים וסיכויים וקבלת החלטה מושכלת וזהירה. אני מתכוון לומר שניתן לנתח אותה ולהצדיק אותה ככזו. נתניהו ביקש מתמכיו מבין תושבי דרום תל-אביב לוותר באופן מיידי על מה שיש להם כבר עכשיו בידיים - השנאה היוקדת לפליטים - לטובת שיפור בלתי-ודאי ברווחתם בעתיד הרחוק. כמה כבר היה מועיל להם שיקום הדרום? האם היו מפסיקים להיות עניים? האם היו ניתנים להם מוביליות חברתית ושוויון הזדמנויות שאין להם עכשיו? האם היו מפסיקים להרגיש שהם מושא ללעג ולהתנשאות של האשכנזים והשמאל הבורגני? לא ולא ולא. מנקודת מבטם, אם כך, ההתנגדות לביטול הגירוש היא התגובה ההגיונית ביותר. כבר עדיף שהפליטים יישארו פה. העיקר שלא תילקח מהם השנאה, וחשוב מכך - הזכות לשנוא, חותמת האישור הממלכתית לשנאה.

כל תנועת שמאל שאני מוכן לתמוך בה היא כזו שמסרבת באופן עקרוני להסית קבוצות זו נגד זו ולהסכים לשנאה של אחת לאחרת. תנועות שמאל כזו עומדות בפני אתגר עצום: הן צריכות להציע למתנגדיהן משהו טוב יותר וודאי יותר מהשנאה שיש להם כעת. רק כך יש להם סיכוי כלשהו לגייס תמיכה מקרב האוכלוסיה המוחלשת היהודית.