זה נכון שהוא אוהב אותי, אבל פחות ממה שאני אוהב אותו. מאז שהכרנו הוא אמר לי את זה 8 פעמים, ואני לו 39. אני לא מפגר. אני לא מצפה לסימטריה מושלמת, אבל 31 נשמע לי פער גדול מדי.
אז התחלתי לשים לב לעוד דברים. למשל, שאני תמיד בא אליו, והוא כמעט אף פעם לא מגיע אלי. אז נכון שהדירה שלו גדולה יותר, שאני גר עם שותף ושאמרתי לו שיותר נוח לי אצלו, אבל הוא היה יכול להתעקש קצת יותר, אפילו רק בשביל להראות נכונות. ניסיתי לשכוח מזה, אבל ברגע שמתחילים לשים לב לדברים האלה, אי אפשר להפסיק. אני תמיד זה שמכין ארוחת בוקר, אני תמיד שוטף כלים, אני תמיד מתקלח שני, אני תמיד מוצץ לו, אני תמיד הכפית הגדולה, וכולם יודעים שהכפית הגדולה עושה את כל העבודה. ניסיתי להרגיע את עצמי. אמרתי לעצמי: אולי אתה זוכר רק את הדברים שאתה עושה טוב יותר, ולא שם לב שלו יש דרכים משלו להראות אהבה? אז עשיתי רשימה של אינדיקטורים מדידים: מי כותב למי ראשון בווצאפ, מי שואל יותר איך היה היום שלך, מי זה שמקשיב ומי זה שמשתף, מי עושה למי נעים בגב, מי בא יותר לארוחות משפחתיות אצל הבנזוג, מי קם להביא מגבונים כדי לנגב את הזרע, מי נרדם ראשון ומי נאלץ להישאר ער ולשמוע את הנחירות של השני כל הלילה. ב-5 מתוך 7 מדדים אני הייתי המנצח המובהק. אז לא, אני לא מצפה לסימטריה מושלמת, אבל זה פשוט נשמע לי פער גדול מדי.
אז התחלתי לחשוב: אולי אני אדבר איתו על זה? אבל מה אני כבר אומר לו, "אתה לא אוהב אותי מספיק, תאהב אותי יותר"?. במקרה הכי טוב הוא יתחיל להעמיד פנים, ואז אני לא אדע לעולם אם אנחנו אוהבים אחד את השני באותה מידה. חשבתי שאולי יש בי איזה בעיה, שאני צריך להשקיע יותר. ניסיתי להשתפר בשני המדדים שבהם הוא ניצח אותי - הקשבה ונעים בגב - אבל אחרי שלושה ימים שבהם לא אמרתי מילה על עצמי ורק שאלתי על כל דבר איפה זה פוגש אותו ואחרי שני לילות שבהם העברתי עליו ציפורניים כל-כך הרבה זמן שאיבדתי תחושה במרפק, הבנתי שזה רק מגדיל את החוסר סימטריה עוד יותר ושבקצב הזה הוא לא יאהב אותי מספיק לעולם.
אז ניסיתי לאהוב אותו פחות, או לפחות, להראות את זה פחות, כדי שלו יהיו יותר הזדמנויות להראות שהוא אוהב אותי. הפסקתי לכרבל אותו, הפסקתי למצוץ לו, התעקשתי להיכנס ראשון למקלחת, השארתי את הכלים בכיור, לא הצעתי להכין ארוחת בוקר ובסופו של דבר אפילו נשבעתי לעצמי שעד הודעה חדשה אני לא כותב לו יותר בווצאפ אם הוא לא כותב לי קודם. שבועיים שלמים לא דיברנו בכלל, אבל הייתי חזק ולא התפתיתי לבדוק מה קורה איתו. בסוף הוא נשבר ושלח הודעה. בהתחלה שאל מה קורה, כאילו הכל כרגיל. אחר-כך כתב ש"אנחנו צריכים לדבר". שלוש המילים המיותרות ביותר בשפה העברית. אמרתי בוא נדבר בטלפון. בהתחלה הוא התפתל. אמר שהוא לא יודע, שהוא מאוד אוהב אותי, אבל שבתקופה האחרונה הוא מרגיש שאני כל הזמן בוחן אותו, שרגע אחד אני נחמד ורגע אחרי זה אני כועס, שמשהו עובר עלי, שאני לא משתף וכל הזמן רק שואל "איפה זה פוגש אותך?" על כל דבר. אמרתי שאין לי סבלנות למריחות ושאם הוא רוצה להיפרד ממני שיאמר את זה וזהו. הוא ניסה להתחמק, אמר שאולי זה רק קצר בתקשורת, שאפשר לעבוד על זה, אבל בסוף הודה: אתה יודע מה, כן. אני רוצה שניפרד.
נו, חשבתי לעצמי אחרי שהסתיימה את השיחה, לפחות עכשיו אני יודע בוודאות.
אז התחלתי לשים לב לעוד דברים. למשל, שאני תמיד בא אליו, והוא כמעט אף פעם לא מגיע אלי. אז נכון שהדירה שלו גדולה יותר, שאני גר עם שותף ושאמרתי לו שיותר נוח לי אצלו, אבל הוא היה יכול להתעקש קצת יותר, אפילו רק בשביל להראות נכונות. ניסיתי לשכוח מזה, אבל ברגע שמתחילים לשים לב לדברים האלה, אי אפשר להפסיק. אני תמיד זה שמכין ארוחת בוקר, אני תמיד שוטף כלים, אני תמיד מתקלח שני, אני תמיד מוצץ לו, אני תמיד הכפית הגדולה, וכולם יודעים שהכפית הגדולה עושה את כל העבודה. ניסיתי להרגיע את עצמי. אמרתי לעצמי: אולי אתה זוכר רק את הדברים שאתה עושה טוב יותר, ולא שם לב שלו יש דרכים משלו להראות אהבה? אז עשיתי רשימה של אינדיקטורים מדידים: מי כותב למי ראשון בווצאפ, מי שואל יותר איך היה היום שלך, מי זה שמקשיב ומי זה שמשתף, מי עושה למי נעים בגב, מי בא יותר לארוחות משפחתיות אצל הבנזוג, מי קם להביא מגבונים כדי לנגב את הזרע, מי נרדם ראשון ומי נאלץ להישאר ער ולשמוע את הנחירות של השני כל הלילה. ב-5 מתוך 7 מדדים אני הייתי המנצח המובהק. אז לא, אני לא מצפה לסימטריה מושלמת, אבל זה פשוט נשמע לי פער גדול מדי.
 |
| צילום וקעקוע: Mind Traveler |
אז התחלתי לחשוב: אולי אני אדבר איתו על זה? אבל מה אני כבר אומר לו, "אתה לא אוהב אותי מספיק, תאהב אותי יותר"?. במקרה הכי טוב הוא יתחיל להעמיד פנים, ואז אני לא אדע לעולם אם אנחנו אוהבים אחד את השני באותה מידה. חשבתי שאולי יש בי איזה בעיה, שאני צריך להשקיע יותר. ניסיתי להשתפר בשני המדדים שבהם הוא ניצח אותי - הקשבה ונעים בגב - אבל אחרי שלושה ימים שבהם לא אמרתי מילה על עצמי ורק שאלתי על כל דבר איפה זה פוגש אותו ואחרי שני לילות שבהם העברתי עליו ציפורניים כל-כך הרבה זמן שאיבדתי תחושה במרפק, הבנתי שזה רק מגדיל את החוסר סימטריה עוד יותר ושבקצב הזה הוא לא יאהב אותי מספיק לעולם.
אז ניסיתי לאהוב אותו פחות, או לפחות, להראות את זה פחות, כדי שלו יהיו יותר הזדמנויות להראות שהוא אוהב אותי. הפסקתי לכרבל אותו, הפסקתי למצוץ לו, התעקשתי להיכנס ראשון למקלחת, השארתי את הכלים בכיור, לא הצעתי להכין ארוחת בוקר ובסופו של דבר אפילו נשבעתי לעצמי שעד הודעה חדשה אני לא כותב לו יותר בווצאפ אם הוא לא כותב לי קודם. שבועיים שלמים לא דיברנו בכלל, אבל הייתי חזק ולא התפתיתי לבדוק מה קורה איתו. בסוף הוא נשבר ושלח הודעה. בהתחלה שאל מה קורה, כאילו הכל כרגיל. אחר-כך כתב ש"אנחנו צריכים לדבר". שלוש המילים המיותרות ביותר בשפה העברית. אמרתי בוא נדבר בטלפון. בהתחלה הוא התפתל. אמר שהוא לא יודע, שהוא מאוד אוהב אותי, אבל שבתקופה האחרונה הוא מרגיש שאני כל הזמן בוחן אותו, שרגע אחד אני נחמד ורגע אחרי זה אני כועס, שמשהו עובר עלי, שאני לא משתף וכל הזמן רק שואל "איפה זה פוגש אותך?" על כל דבר. אמרתי שאין לי סבלנות למריחות ושאם הוא רוצה להיפרד ממני שיאמר את זה וזהו. הוא ניסה להתחמק, אמר שאולי זה רק קצר בתקשורת, שאפשר לעבוד על זה, אבל בסוף הודה: אתה יודע מה, כן. אני רוצה שניפרד.
נו, חשבתי לעצמי אחרי שהסתיימה את השיחה, לפחות עכשיו אני יודע בוודאות.
אין פה תגובות עדיין, כתבו לי תגובות כדי שלא אהיה עצוב